פרסומת 1:
בפרסומת הנ"ל הפנייה היא פניה שכלית, במהלך הפרסומת יש ניסיון לפנות אל השכל וההיגיון של הצופה.
פנייה זו היא מסוג פנייה דו צדדית- הפרסומת אומרת כי אומנם המוצר אינו טוב כמו חלב אם אך הוא הכי קרוב לדבר הטוב ביותר.
מסר מסוג דו צדדי מראה את החסרונות והיתרונות- החסרונות המוצגים בפרסומת הם מרומזים בלבד, אין משפט שאומר באופן גלוי וחד משמעי את החסרון של המוצר (במקרה הזה שהמוצר הינו תחליף לחלב אם טבעי ואינו אידאלי כמו המוצר הטבעי) אך סיסמת החברה " הכי קרוב אלייך אמא" מרמזת על כך שזהו לא חלב אם אבל כמו, מתקרב למקור.
אל מול היתרונות הגלויים שזהו התחליף הטוב ביותר מכל שאר התחליפים וכאשר ההורה משתמש בו הוא יכול להיות רגוע ללא רגשות אשם.
שימוש בפנייה זו יוצרת אצל הנמען תחושה בטוחה בעת שימוש במוצר, כאשר חברה מראה ומודה מהם חסרונותיה הלקוח מרגיש כנות ואמינות ולכן יעדיף את המוצר מאשר מוצר של חברה אחרת.
על פי פרמידת הצרכים של מסלו הפרסומת פונה אל הצורך הראשוני הבסיסי ביותר- הצורך למזון ושתייה.
הפרסומת עוסקת בתחליף לחלב אם שמשמש כמזון תינוקות.
בלי הצורך הבסיסי ביותר, מזון, אדם לא יכול להתקיים.
ההורה שאחראי על בנו שאינו יכול לעשות בגיל הזה דבר לבד רוצה לתת לו את האופציות הכי טובות שהוא יכול ולכן בחירת המזון שזהו אחד מתנאי הקיום הינה בחירה חשובה ביותר שדורשת חשיבה.
עקב כך, הפרסומת צריכה להיות משכנעת מספיק ואמורה לגרום לאמינות מצד הצופה כאשר הוא מחליט החלטה חשובה על הדבר היקר לו ביקום, תינוקו.
הפרסומת הנ"ל הינה פרסומת שמעודדת הורים לדחוף את ילדיהם לחמש יח"ל מתמטיקה.
כאשר המורה אומרת לשמעון פרס שכביכול מסמל ילד בכיתה בעת שהוא עונה על תשובה נכונה "אולי עוד יצא ממך משהו" היא גורמת לתחושת זלזול וממעיטה בערך של ארבע או שלוש יח"ל במתמטיקה.
נכון, מתמטיקה הינו מקצוע חשוב אך כל תלמיד צריך ויכול לעשות עד כמה שהוא מסוגל ויכול ולכן המסר הסמוי (שאינו כל כך סמוי) שרק תלמידי חמד יחידות יצליחו בחיים נותן רושם מוטעה לתלמידים צעירים ואף יכול לתסכל אותם ולהמעיט בערכם.
אחת מסוכני החברות הגדולים שלנו כחברה היא התקשורת, במהלך השנים התקשורת הציגה את שמון פרס זיכרונו לברכה כאדם אהוב, ישר ובעל חמלה ודאגה לחברה.
לכן, כאשר אדם שכזה משתף פעולה בפרסומת הזו זה מציג לנו כביכול עובדה, כלומר, אם הוא הסכים לזה כנראה שהוא בעד זה ולכן זה חשוב ונכון.
כמו כן חלק מסוכני החברות שלנו הם האנשים הסובבים אותנו במסגרות שלנו, כתלמידים המסגרת המרכזית שלנו היא בית הספר. לכן, מסר שמתקשר ללימודים נוגע בנו אפילו יותר ויכול להשפיע על חיינו והבחירות שלנו בבית הספר מקצה לקצה.
על פי הגישה הניאו מרכסיסטית מנסים לייצר לצופים תודעה שהדבר החשוב ביותר הוא לימודים, וכמובן חמש יחידות במתמטיקה.
בלי לימודים וחמש יחידות מתמטיקה הנוער לא יוכל להצליח בהמשך חייו ולכן חשוב שיתאמץ.
הסטראוטיפ הבולט ביותר בפרסומת הוא דמות אישה כמורה והדמות של שמעון פרס בחליפה כגבר משפיע מאוד במדינה שלנו.
בבר מקצוע החינוך היה מזוהה אך ורק לנשים העדינות שתפקידן לשמור על הילדים בבית ולכן הן יכולות גם לשמש כמורות מעולות בשונה מגברים שצריכים לצאת לעבוד בחליפות בתפקידי מנהל ועסקים.
כמו כן, גם שמעון פרס שלבוש בחליפה כגבר משפיע במדינה מחזק את הסטראוטיפ שהאנשים החשובים להם צריכים להקישב ואותם צריך לכבד הם גברים הלבושים בלבוש מכובד ומחוייט.
הפרסומת מחזקת את הסטראוטיפים בכך שאינה משנה דבר בחשיבה שלנו כחברה.
במקום שמעון פרס יכלו ללהק אישה (אחת מני רבות) שתרמה רבות לחברה וממלאת תפקיד חשוב אף בניהול המדינה.
ובמקום מורה מין נקבה יכלו ללהק מורה ממין זכר (כמו שנפוץ מאוד לאחרונה) וכך לנפץ את הדעות הקדומות.
פנייה זו היא מסוג פנייה דו צדדית- הפרסומת אומרת כי אומנם המוצר אינו טוב כמו חלב אם אך הוא הכי קרוב לדבר הטוב ביותר.
מסר מסוג דו צדדי מראה את החסרונות והיתרונות- החסרונות המוצגים בפרסומת הם מרומזים בלבד, אין משפט שאומר באופן גלוי וחד משמעי את החסרון של המוצר (במקרה הזה שהמוצר הינו תחליף לחלב אם טבעי ואינו אידאלי כמו המוצר הטבעי) אך סיסמת החברה " הכי קרוב אלייך אמא" מרמזת על כך שזהו לא חלב אם אבל כמו, מתקרב למקור.
אל מול היתרונות הגלויים שזהו התחליף הטוב ביותר מכל שאר התחליפים וכאשר ההורה משתמש בו הוא יכול להיות רגוע ללא רגשות אשם.
שימוש בפנייה זו יוצרת אצל הנמען תחושה בטוחה בעת שימוש במוצר, כאשר חברה מראה ומודה מהם חסרונותיה הלקוח מרגיש כנות ואמינות ולכן יעדיף את המוצר מאשר מוצר של חברה אחרת.
על פי פרמידת הצרכים של מסלו הפרסומת פונה אל הצורך הראשוני הבסיסי ביותר- הצורך למזון ושתייה.
הפרסומת עוסקת בתחליף לחלב אם שמשמש כמזון תינוקות.
בלי הצורך הבסיסי ביותר, מזון, אדם לא יכול להתקיים.
ההורה שאחראי על בנו שאינו יכול לעשות בגיל הזה דבר לבד רוצה לתת לו את האופציות הכי טובות שהוא יכול ולכן בחירת המזון שזהו אחד מתנאי הקיום הינה בחירה חשובה ביותר שדורשת חשיבה.
עקב כך, הפרסומת צריכה להיות משכנעת מספיק ואמורה לגרום לאמינות מצד הצופה כאשר הוא מחליט החלטה חשובה על הדבר היקר לו ביקום, תינוקו.
פרסומת 2:
כאשר המורה אומרת לשמעון פרס שכביכול מסמל ילד בכיתה בעת שהוא עונה על תשובה נכונה "אולי עוד יצא ממך משהו" היא גורמת לתחושת זלזול וממעיטה בערך של ארבע או שלוש יח"ל במתמטיקה.
נכון, מתמטיקה הינו מקצוע חשוב אך כל תלמיד צריך ויכול לעשות עד כמה שהוא מסוגל ויכול ולכן המסר הסמוי (שאינו כל כך סמוי) שרק תלמידי חמד יחידות יצליחו בחיים נותן רושם מוטעה לתלמידים צעירים ואף יכול לתסכל אותם ולהמעיט בערכם.
אחת מסוכני החברות הגדולים שלנו כחברה היא התקשורת, במהלך השנים התקשורת הציגה את שמון פרס זיכרונו לברכה כאדם אהוב, ישר ובעל חמלה ודאגה לחברה.
לכן, כאשר אדם שכזה משתף פעולה בפרסומת הזו זה מציג לנו כביכול עובדה, כלומר, אם הוא הסכים לזה כנראה שהוא בעד זה ולכן זה חשוב ונכון.
כמו כן חלק מסוכני החברות שלנו הם האנשים הסובבים אותנו במסגרות שלנו, כתלמידים המסגרת המרכזית שלנו היא בית הספר. לכן, מסר שמתקשר ללימודים נוגע בנו אפילו יותר ויכול להשפיע על חיינו והבחירות שלנו בבית הספר מקצה לקצה.
על פי הגישה הניאו מרכסיסטית מנסים לייצר לצופים תודעה שהדבר החשוב ביותר הוא לימודים, וכמובן חמש יחידות במתמטיקה.
בלי לימודים וחמש יחידות מתמטיקה הנוער לא יוכל להצליח בהמשך חייו ולכן חשוב שיתאמץ.
הסטראוטיפ הבולט ביותר בפרסומת הוא דמות אישה כמורה והדמות של שמעון פרס בחליפה כגבר משפיע מאוד במדינה שלנו.
בבר מקצוע החינוך היה מזוהה אך ורק לנשים העדינות שתפקידן לשמור על הילדים בבית ולכן הן יכולות גם לשמש כמורות מעולות בשונה מגברים שצריכים לצאת לעבוד בחליפות בתפקידי מנהל ועסקים.
כמו כן, גם שמעון פרס שלבוש בחליפה כגבר משפיע במדינה מחזק את הסטראוטיפ שהאנשים החשובים להם צריכים להקישב ואותם צריך לכבד הם גברים הלבושים בלבוש מכובד ומחוייט.
הפרסומת מחזקת את הסטראוטיפים בכך שאינה משנה דבר בחשיבה שלנו כחברה.
במקום שמעון פרס יכלו ללהק אישה (אחת מני רבות) שתרמה רבות לחברה וממלאת תפקיד חשוב אף בניהול המדינה.
ובמקום מורה מין נקבה יכלו ללהק מורה ממין זכר (כמו שנפוץ מאוד לאחרונה) וכך לנפץ את הדעות הקדומות.
בפרסומת הנ"ל אדידס מציגה את המצב העגום של האוקיינוס וקורא לצופים לעזור לה ולשמור עליו.
כל זה בגדר תחרות ריצה שהחברה מקיימת- על כל קילומטר שמשתתף ירוץ אדידס תתרום דולר למען ניקוי ושמירה על האוקיינוס.
לפרסומת זו יכולים להיות צדדים טובים יותר ופחות.
שני סיבות למה זה לא טוב:
ראשית, כאשר חברה כלשהי מוציאה פרסומת עם מסר חברתי למען החברה היא רוכשת את אהדת הקהל.
כאשר הצופים חושבים שהיא חברה כנה ומוסרית הם לא יקדישו מחשבה על דברים אחרים שנעשו בחברה, כמו לדוגמא, חברה יכולה להוציא פרסומת שכזו אך לנצל עובדים במדינות עולם שלישית ולא לשלם להם משכורות, או שהבעלים יפלה עובדים על פי מין או גזע.
למעשה, פרסומת למען החברה של חברה מסחרית יכולה לרכוש את אמינות ולב הצופה וכך להסיח את דעתו מדברים אחרים שקוראים בחברה ואינם מוסריים כלל.
שנית, כפי שכבר ניקמנו פרסומת שכזו רוכשת את אהדת הקהל וכביכול פועלת אך ורק למען החברה, אך זוהי טעות.
החברה עדיין מפרסמת את מוצריה, אך הפעם באופן סמוי.
הצופה צריך להיות ערני ופיקח ל"מוסריות" שהחברה מוכרת לו ולא לשכוח שהיא אינה פועלת אך ורק מטוב לב אלא מנסה ל"קנות" את הצופה ולמכור לו את המוצרים שהיא מציעה.
סיבות בעד:
ראשית, חברה גדולה שיכולה לאפשר לעצמה לתרום לחברה ואכן תורמת עושה מצווה למען החברה.
בעזרת הפרסומת הזו החברה יכולה להעלות מודעות למקרים מסוימים או תופעות כאלה ואחרות שמתקיימות אצלנו בחברה ואין אנו מקדישים להם מספיק ייחס.
חברות מסחריות יכולות לעשות שינויים במוסריות החברה ולפעול רבות למען החברה או החלשים בחברה.
ועל הדרך גם למכור את מוצריה, אז למה לא בעצם? אם אפשר לעשות משהו טוב זה עדיף וממומלץ.
שנית, ישנן חברות מסוימות בעלות לקוחות קבועים שאוהבים את החברה ולכן כאשר חברה מסחרית גדולה תפרסם משהו למען החברה יש סיכוי גדול באופן משמעותי שלפחות הלקוחות שאוהבים את החברה יבלו את המסר ואף יחשבו עליו יותר מאשר כל פרסום אחר של חברה או אדם לא מוכר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה